פסק-דין בתיק ת"א 11583-05

1.                 התביעה נשוא תיק זה עניינה תשלום דמי שכירות ראויים.

2.                 התביעה מתייחסת לנכס השוכן בעיר העתיקה בירושלים, בשכונת "אלסעדיה" והרשום בלשכת רישום המקרקעין כספר 1015 דף 280 (להלן: "הנכס").

3.                 מדובר בנכס המהווה בניין מגורים בן שתי קומות, מעל לקומת מרתף חלקית הכולל 13 חדרי מגורים, שני מטבחים ושני חדרי שירותים.

4.                 התובעים 1-3 הינם ילדיו של המנוח עזאת עלווי (להלן: המנוח עזאת), אחיו של המנוח פאיז מוחמד עלוי, נגדו הוגשה התביעה במקור (להלן: המנוח פאיז). התובעת 4 הינה אלמנתו של המנוח עזאת. במהלך הדיונים בתיק נפטר פאיז וכיום נתבעים יורשיו.

5.                 אין מחלוקת כי המנוח עזאת והמנוח פאיז רכשו עם השנים חלקים בנכס והיו בעלים משותפים בנכס יחד עם אחותם, עליה.

6.                 בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלה האם המנוח פאיז היה דייר מוגן בנכס, ואם כן, האם בכל הנכס או רק בחלקו.

7.                 ביום 30.6.09 ניתן על ידי פסק דין בו נקבע כי המנוח פאיז היה דייר מוגן בנכס וכי זכות הדיירות משתרעת על הנכס כולו.

8.                 על פסק הדין הגישו התובעים ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 3461/09).

9.                 בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בכל הנוגע להיותו של המנוח פאיז דייר מוגן בנכס. באשר להיקף זכות הדיירות המוגנת החזיר בית המשפט המחוזי את התיק על מנת ללבן באופן טוב יותר את המחלוקת.

על פי פסק הדין שניתן בערכאת הערעור: "הערעור מתקבל אפוא במובן זה, שהתיק מוחזר לבית-משפט קמא לבחינת שאלת היקף זכות הדיירות המוגנת: האם בכל הנכס, או שמא רק ב-5 חדרים של הנכס ושירותים; ואם החלופה האחרונה היא הנכונה - מהם אותם 5 חדרים ושירותים (יש לנסות לזהותם ולסמנם על גבי המפה)".

עוד על פי פסק הדין: "בית-משפט קמא יהיה רשאי, אם יראה לנכון לעשות זאת, לקבל ראיות נוספות. בית-משפט קמא יאפשר לב"כ הצדדים להשלים את סיכומיהם. לאחר מכן יוציא מלפניו פסק-דין חדש".

10.             מטעם התובעים העיד בשלב ראשון התובע 1. לאחר שחזר התיק מבית המשפט המחוזי, הגישו התובעים תצהירים של פתחי סברי ועזמי סלים - בניהם של המנוחים סברי וסלים אשר השכירו בחייהם את הנכס למנוח פאיז.

11.             מטעם הנתבעים הוגש בשלב הראשון תצהיר של המנוח פאיז. בשלב השני הוגש תצהיר של אלמנתו, בהיה סעד עבד אל ראזק.

12.             כל אחד מהצדדים הגיש מסמכים התומכים, לטענתו, בגרסתו. מדובר במסמכים ישנים אשר הנתונים העולים מהם אינם חד משמעיים ועורכי המסמכים אינם בחיים על מנת לפרשם, דבר אשר משליך על משקלם.

13.             אקדים ואציין כי לאור הראיות הנוספות שהוגשו הגעתי לכלל מסקנה כי זכות הדיירות המוגנת של המנוח פאיז מוגבלת לחמישה חדרים במבנה, אשר מכונים "הבית הגדול", וזאת כפי שיפורט להלן.

הסכם השכירות

14.             בשנת 1954 נחתם הסכם שכירות בין המנוח פאיז ובין "סברי עבד רבו ושותפיו". הסכם השכירות ותרגומו צורפו לתצהיר הנתבע וסומנו א' ו-א/1 בהתאמה.

בהסכם השכירות נכתב:

הסכם שכירות עם זכות להשכיר